תוך הפגנת המקוריות והנחישות המאפיינים אותו, כאשר הוא כבר גמלאי, פרופסור ויילר לא טמן ידו בצלחת והצטרף למחאה על אף שאישית לא היתה צפויה לצמוח לו כל תועלת מכך. הוא היה איתן בדעתו להעלות לסדר היום הציבורי את ענייןהתגמול הציבורי לרופאים, ופעל, כדרכו, גם בגלוי לב וגם בנחישות, ביצירתיותובהומור השמור רק לו, על מנת לממש את המטרה.
הוא הקים שלט ענק בגודל מטר על שני מטר, על גג מכוניתו הפרטית שנשא את הכותרת :” משכורת הרופאים על הפנים – גם לצעירים וגם לותיקים “, ובמקביל פעל בערוצים המקובלים בדיונים ומשאים מתנים על מנת להיטיב את תנאיהם של עמיתיו.
היכולת לחשוב ואף לפעול מחוץ לקופסא מלווה את ויילר מימים ימימה. היא משרתת אותו לאבחן אבחנות שלא נעשו טרם הפנייה אליו ולתת טיפול רפואי בהתחשב במצבו הייחודי של כל חולה וחולה. באותה נימה, בימים בהם חש שיש מקום לשיפור תנאיו, קטף אלף חמש מאות סברס ומכר אותם בחוף הארגמן בעכו, ארבעה בשקל, והציג בסיום הרצאתו במפגש המדעי–רפואי בבית החולים סרט שתיעד את המעשה המשעשע תוך שהוא מצהיר, “חברים כך עשו והשלימו הכנסה!!!”
